תביעות נגד קרן פנסיה

במשך שנים לא דאגה המדינה לעתידם של העובדים השכירים במשק, ובכלל זה לא דאגה להבטחת רמת חייהם ברגעי משבר ובעת פרישתם לגמלאות. וכך, לא היה בנמצא מקור נורמטיבי לחבות פנסיונית, ועובדים רבים מצאו עצמם, בין היתר, מחוסרי הסדר ביטוחי במצבים בהם איבדו את כושרם לעבוד.

נקודת מפנה בהסדר הרגולטרי

תמונה - חיסכון לפנסיה

בשנת 2008 הבינה סוף סוף המדינה שהמצב במתכונתו הנוכחית אינו תקין, והורתה על צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, שקבע לראשונה את זכאותם של כלל העובדים השכירים במשק לפנסיה, שכוללת בתוכה כיסויים לקצבת זקנה, קצבת שאירים וקצבת נכות. על פי הצו, לכל עובד הזכות לבחור באיזו קופה יבוטח.

כך נוצרו שני מוצרים עיקריים מקבילים – קרן פנסיה ופוליסות ביטוח.

ההבדלים בין שני המוצרים רבים, ובמסגרת מאמר זה, נבקש להתרכז במספר הבדלים בעלי משמעות משפטית במרכיבים הביטוחיים ולא הפנסיוניים, ובעיקר בכל הנוגע לתביעות של אובדן כושר עבודה.

בפוליסת ביטוח מנהלים "רגילה", ניתן לרכוש תוספת כיסוי ביטוחי למקרה של אובדן כושר עבודה. הכיסוי המקביל בקרן הפנסיה הינו "פנסיית נכות". מדובר במוצרים שמטרתם זהה – חלף שכר עבודה למבוטחים או עמיתים אשר איבדו את כושרם לעבוד. ואולם, בין שני המוצרים קיימים הבדלים משמעותיים, המקבלים משנה תוקף בעת בואו של המבוטח / העמית לממש את זכויותיו הביטוחיות.

קרנות פנסיוניות VS ביטוחי מנהלים

אף על פי שבבסיס שני המוצרים מטרות דומות, ההבדלים בין השניים רבים ומשמעותיים מבחינה משפטית, ובין היתר ביכולת אחד הצדדים לסטות מתנאי ההסכם המקורייםהדינים החלים, הערכאות השיפוטיות הרלבנטיות, תקופת ההתיישנות למימוש הזכויות, אופן הליך מימוש הזכות, ועוד.

להלן רק מקצת ההבדלים הקיימים מבחינה משפטית:

  • פוליסת ביטוח הינה הסדר חוזי שלא ניתן לשינוי באופן חד צדדי, אלא לטובת המבוטח.

מנגד, בקרן הפנסיה הזכויות והחובות של העמיתים נקבעות בתקנון הקרן, שניתן לשינוי מעת לעת (בכפוף לאישור המפקח על הביטוח במשרד האוצר).

  • פוליסת ביטוח מופקת על פי רוב לאחר הליך חיתומי (הצהרתי / רפואי), במסגרתה על המבוטח המועמד להצהיר על מצבו הבריאותי, או אף להיבדק על ידי רופא מטעם חברת הביטוח. בתום הליך החיתום, מוחלט האם לקבל את המבוטח לכיסוי הביטוחי, ואם כן באילו תנאים.

מנגד, בקרן הפנסיה לא קיימת דרישת חיתום, ועמיתים יכולים להצטרף אף אם עברם הרפואי עשיר. בקרן הפנסיה ישנה תקופת אכשרה בת חמש שנים למצב רפואי קיים בעת ההצטרפות, שלא קיימת בביטוח. הווה אומר, העמית אמנם לא נדרש לחיתום רפואי, הכולל החרגות או תוספות חיתומיות, אך ככל ואירע מקרה ביטוחי בתוך תקופת האכשרה, עשוי למצוא עצמו ללא כיסוי ביטוחי. 

  • תקופת ההתיישנות בין המוצרים, שונה. פוליסות ביטוח מנהלים, מחויבות לתקופת התיישנות בת שלוש שנים מקרות מועד מקרה הביטוח, וזאת בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח הקוגנטיות. מנגד, בתביעות לפנסיית נכות, המוגשות מכוח קרן הפנסיה, תקופת ההתיישנות ממושכת יותר והינה בת שבע שנים ממועד המקרה הביטוחי. 

  • הדינים החלים שונים, כך בעוד שעל תביעות מכוח פוליסת מנהלים, חלים דיני החוזים, ובכלל זה חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1980, אשר הינו חוק צרכני מובהק, על תביעות מכוח קרן פנסיה, חלים דינים שונים, אם כי בחלקם דומים.

  • הערכאות השיפוטיות הרלבנטיות שונות. בעוד שתביעות מכוח חוזה ביטוח מוגשות לבתי המשפט הכלליים, תביעות מכוח קרן הפנסיה מוגשות לבתי הדין לעבודה.

  • גמישות למול אחידות. מלבד לאמור לעיל, חשוב לציין כי ככלל, פוליסות הביטוח הינן גמישות יותר, ומותאמות בדרך כלל לצרכיו של המבוטח הספציפי (למשל הגדרה עיסוקית), לעומת תקנון הקרן, שהינו אחיד לכלל עמיתי הקרן, וכולל הגדרה מקצועית בלבד.

מהסקירה לעיל ניתן לראות כי לכל מוצר יתרונות וחסרונות.


במקרה של מחלוקת, איזה ערכאה תדון בהליך?

מבין כל הקריטריונים השונים, השאלה לגביה רבים תוהים הינה שאלת חלוקת הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לבין בתי המשפט הכלליים, שעה שמדובר בתביעה ביטוחית גרידא, כדוגמת תביעה לקבלת פנסיית נכות.

שאלה זו זכתה ליתר התעניינות בשל אופייה הייחודי של פנסיית הנכות. יש המסווגים את פנסיית הנכות כזכות שמטבע הדברים קשורה במובהק לביטחונו הסוציאלי של העמית, וככזו גורסים כי עליה להיות מצויה בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה. מנגד, יש הגורסים כי מדובר במחלוקת בעלת אופי משפטי - טכני / חוזי / מסחרי, וככזו עליה להיות מצויה בסמכותם של בתי המשפט הכלליים.

במשך שנים נשמעו דעות לכאן ולכאן, ולא היה כלל פשוט ונהיר שקבע מפורשות מיהי הערכאה המוסמכת. לאחרונה בית המשפט העליון הכריע בסוגיה, ובמסגרת פסק דין ברע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית (פורסם ביום 21.3.16), פסק כי הערכאה המוסמכת לדון בתביעות הללו הינה בית הדין לעבודה.

לפסיקה זו של בית המשפט העליון השלכה ניכרת על הליך מיצוי זכויותיהם של עמיתים מכוח קרנות הפנסיה השונות, שכן בתביעות שעניינן פנסיית נכות, העמית יוכל להגיע לפתחו של בית הדין לעבודה רק לאחר שמיצה הליכי ערעור פנימיים בהתאם לקבוע בתקנון הקרן, וגם אז, הדיון בבית הדין יסוב סביב שאלות משפטיות בלבד.

ודוק, בעוד שמבוטח החולק על החלטת חברת הביטוח באשר לזכאותו לתגמולי אבדן כושר עבודה רשאי להגיש תביעה לבית המשפט, בצירוף חוות דעת רפואית התומכת בטענותיו, הדיון המשפטי בעניינו של עמית בקרן פנסיה לא יעסוק כלל במחלוקות שברפואה, ויתמקד בשאלות משפטיות בלבד שעניינן פיקוח על פעולות הוועדות שהוקמו מכוח תקנון הקרן.

לסיכום

על כל עובד לשקול היטב באיזו מסגרת הוא רוצה להיות מבוטח, ומומלץ כי במסגרת שיקוליו, יחשוב על האפשרות שחלילה יקלע לעת משבר, ויזדקק לחלף שכר עבודה – האם ירצה להיות כפוף להסדר חוזי וגמיש, או שמא לתקנון אחיד וכללי.

הכתבה נערכה על ידי עו"ד רפאל אלמוג, המתמחה בתביעות ביטוח ונזיקין.



הדפסה